הורד קובץ GPX לשימוש במכשירי/אפליקציות GPS (פועל רק אם קיימים במדריך רשומות עם קואורדינטות גאוגרפיות)

נושאי טיול > בריאות המטייל > קדחת צהובה

קדחת צהובה

מתוך ויקימסע
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Human-applications-development.svg מדריך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. המדריך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את המדריך.


קדחת צהובה (באנגלית: Yellow fever) היא מחלה טרופית אשר עלולה להיות קטלנית אשר נגרמת על ידי נגיף המועבר לבני אדם דרך עקיצת יתושים הנגועים במחלה. לרוב קשה להבחין שאדם חולה במחלה, במיוחד כאשר המחלה נמצאת בשלבים הראשונים. משום כך, לרוב נחוצה בדיקת דם פשוטה על מנת לאמת אם אדם נגוע במחלה.

ברוב המקרים הסימפטומים של המחלה כוללים חום, צמרמורות, אובדן תיאבון, בחילה, כאבי ראש, וכאבי שרירים - במיוחד בגב. התסמינים בדרך כלל משתפרים תוך חמישה ימים.

אנשים שמתכננים לטייל באזורים בעולם בהם מחלת הקדחת הצהובה נפוצה יחסית צריכים לקבל חיסון למחלה לפני הנסיעה.

רקע כללי[עריכה]

Robot icon.svg מקטע הטקסט שלהלן, אשר מודגש בצבע ורוד, הוא תרגום מכונה גולמי אשר עדיין נמצא בשלבי עבודה.


נגיף הקדחת הצהובה מועבר בעיקר דרך עקיצות של יתושים מסוג Aedes aegypti

קדחת צהובה היא מחלה ויראלית בעלת משך זמן קצר בדרך כלל. ברוב המקרים הסימפטומים כוללים חום, צמרמורות, אובדן תיאבון, בחילה, כאבי שרירים במיוחד בגב וכאבי ראש. התסמינים בדרך כלל משתפרים תוך חמישה ימים. אצל כ -15% מהאנשים, תוך יום משיפור החום חוזר, מתרחשים כאבי בטן, ונזק בכבד מתחיל לגרום לעור צהוב. אם זה קורה, עולה הסיכון לדימום ובעיות בכליות.

המחלה נגרמת על ידי נגיף קדחת צהובה והיא מופצת על ידי עקיצת יתוש נקבה נגועה. הוא מדביק רק בני אדם, פרימטים אחרים וכמה סוגים של יתושים. בערים היא מתפשטת בעיקר על ידי Aedes aegypti, סוג של יתוש שנמצא בכל רחבי הטרופי והסובטרופיים. הנגיף הוא נגיף RNA של הסוג Flavivirus. ייתכן שקשה להבחין במחלה מלבד מחלות אחרות, במיוחד בשלבים המוקדמים. כדי לאשר מקרה שנחשד, יש צורך בבדיקת דגימות דם עם תגובת שרשרת פולימראז.

קיים חיסון בטוח ויעיל נגד קדחת צהובה, ובמדינות מסוימות נדרשים חיסונים למטיילים. מאמצים נוספים למניעת זיהום כוללים צמצום אוכלוסיית היתושים המועברים. באזורים בהם קדחת צהובה שכיחה, חשוב לאבחון מקרים של מקרים ולחיסון של חלקים גדולים מהאוכלוסייה כדי למנוע התפרצויות. לאחר שהוא נגוע, הטיפול הוא סימפטומטי ללא אמצעים ספציפיים היעילים נגד הנגיף. מוות מתרחש אצל עד מחצית מהאנשים הסובלים ממחלה קשה.

בשנת 2013, קדחת צהובה הביאה לכ 127,000 זיהומים קשים ו 45,000 מקרי מוות, כאשר כמעט 90 אחוז מאלה התרחשו במדינות אפריקה. כמעט מיליארד אנשים חיים באזור העולם בו המחלה נפוצה. זה נפוץ באזורים טרופיים של יבשות דרום אמריקה ואפריקה, אך לא באסיה. מאז שנות השמונים מספר המקרים של קדחת צהובה גדל. זה אמור לנבוע מכך שפחות אנשים חסינים, יותר אנשים החיים בערים, אנשים נעים בתדירות גבוהה ומשנים את האקלים מגדילים את בית הגידול ליתושים. מקור המחלה באפריקה והתפשטה לדרום אמריקה עם סחר העבדים במאה ה -17. מאז המאה ה -17 אירעו מספר התפרצויות עיקריות של המחלה ביבשת אמריקה, אפריקה ואירופה. במאות ה-18 וה -19, קדחת צהובה נתפסה כאחת המחלות הזיהומיות המסוכנות ביותר. בשנת 1927 הפך נגיף קדחת צהובה לנגיף האנושי הראשון שהתבודד.

מדינות בהן הקדחת הצהובה היא אנדמית[עריכה]

מפת קדחת צהובה
אפריקה
במרכז אמריקה ובאמריקה הדרומית

החיסון[עריכה]

מדינות בהן מבקרים נדרשים לקבל חיסון נגד קדחת צהובה[עריכה]

ראו גם[עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיפדיה ערך אנציקלופדי בוויקיפדיה: קדחת צהובה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קדחת צהובה