מדריך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. המדריך פתוח לעריכה. אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את המדריך.

זוהר הקוטב הוא תופעת טבע אשר מתרחשת סמוך לקוטב הצפוני ולקוטב הדרומי ומאופיינת בהופעה של אורות בצבעים מרהיבים שונים בשמי הלילה. התופעה, אשא מתרחשת בעת פעילות מוגברת של השמש, נגרמת כאשר חלקיקים שזורמים מטה בשדה המגנטי של כדור הארץ מתנגשים במולקולות שבאוויר באזור היונוספירה, וגורמים להם לשחרר אנרגיה בצורה של פליטת אור. התופעה מתרחשת לרוב במהלך החודשים ספטמבר, אוקטובר, מרץ, ואפריל.

כאשר התופעה מתרחשת בקרבת הקוטב הצפוני היא מכונה בין היתר זוהר צפוני, אורורה בוראליס או אורות הצפון, וכאשר התופעה מתרחשת בקרבת הקוטב הדרומי היא מכונה בין היתר זוהר דרומי, או אורורה אוסטרליס.

רקע כללי

האזורים בעולם בהם מתרחשת תופעת זוהר הקוטב

האופן בו זוהר הקוטב נראה מהחלל

זוהר הקוטב דומה במקצת לשקיעה, אך מופיע לרוב בצורת קשתות או ספירלות בדרך כלל בהשפעת השדה המגנטי של כדור הארץ. לעיתים רבות זוהר הקוטב נראה כמו וילונות אור בתנועה הנמצאים במיקום גבוה במיוחד בשמיים. לעיתים רבות אורות זוהר הקוטב הם בצבע ירוק, אך במקרים מסוימים אורות זוהר הקוטב עשויים גם להכיל מעט צבע ורוד. אורות זוהר הקוטב בצבעים סגול או לבן נדירים יחסית.

על מנת לראות את אורות זוהר הקוטב לא מספיק רק לנסוע מספיק צפונה. תופעת זוהר הקוטב מתרחשת בעיקר בנתיב עגול או אליפטי לאורך השדה המגנטי הצפוני של כדור הארץ, אשר לא עובר באותו המיקום כמו הקוטב הגאוגרפי הצפוני. בנוסף לכך, המיקום המדויק של השדה המגנטי הצפוני משתנה משנה לשנה, לעיתים בעשרות קילומטרים.

הנתיב האליפטי שעובר לאורך השדה המגנטי הצפוני של כדור הארץ, בו הסיכויים הגבוהים ביותר לצפות באורות זוהר הקוטב, עובר באלסקה, בחלקים הצפוניים של קנדה, בחצי הדרומי של גרינלנד, באיסלנד, בצפון נורווגיה, באזורים הצפוניים ביותר של שוודיה ופינלנד, וכן ברצועת החוף הצפונית של רוסיה.

באזורים כגון החלק המרכזי והדרומי של מדינות סקנדינביה, בדרום קנדה, בצפון-מרכז ארצות הברית, ובסקוטלנד גם ניתן לעיתים רבות לראות את אורות זוהר הקוטב, אך לא לעיתים קרובות כפי שניתן באזור הנתיב האליפטי שעובר לאורך השדה המגנטי הצפוני של כדור הארץ. בסבאלברד ניתן לראות את אורות זוהר הקוטב בתדירות נמוכה יותר מאשר בצפון סקנדינביה.

תכנון

הזוהר הצפוני בטרומסו שבנורווגיה.

תמיד יש זוהר קוטב במקום כלשהו על כדור הארץ. כאשר קיימת התפרצות סולארית הסיכוי לצפות בתופעה גדל, וכאשר רוח השמש רגועה, זוהר הקוטב יהיה קלוש ויתרחש רק בקווי רוחב גבוהים מאוד. בזמן נקודת השוויון של אורך היום והלילה הסיכוי גבוה יותר מאשר בזמן נקודת ההיפוך אולם, על מנת שנוכל לראות את הזוהר, חייב להיות חושך מוחלט ושמיים נקיים מעננים.

האזורים הטובים לצפייה בזוהר הקוטב

המקומות הטובים ביותר לצפייה בזוהר הקוטב הם קווי הרוחב הצפוניים הגבוהים במהלך החורף באלסקה, קנדה וסקנדינביה.

מועד ההתרחשות השנתי

מסוף פברואר עד תחילת אפריל נחשבים בדרך כלל חודשי הצפייה הטובים ביותר באלסקה. גם אם אתם נמצאים באזור הטוב ביותר, בזמן הטוב ביותר, ייתכן שלא תראו את הזוהר. עם זאת, כמה תכנונים לפני המסע יגדלו באופן משמעותי את הסיכויים שלכם לצפות בזוהר. ניתן לצפות באורות זוהר הקוטב רק בחשיכה. במרבית המקומות אורות זוהר הקוטב מופעים רק בקווי הרוחב הגבוהים, באזורים בהם ישנה "שמש חצות" (כלומר, אין חשיכה מסוף אפריל ועד אמצע אוגוסט).

באזורים בהם מופיעים אורות זוהר הקוטב בתדירות הגבוהה ביותר, ניתן לעיתים רבות לצפות באורות זוהר הקוטב בכל עונות השנה, אך הסיכויים הטובים ביותר הם לאחר השעה שש בערב מסוף ספטמבר ועד סוף מרץ.

תופעת אורות זוהר הקוטב מגיעה לשיאה בספטמבר ובמרץ. משום כך, אם אתם מתכננים לנסוע ליעד מסוים על מנת לצפות באורות זוהר הקוטב וגם לעשות פעילויות אחרות במשך היום, כדאי לקחת בחשבון שהזמן הטוב ביותר בשנה לעשות זאת הוא בספטמבר או במרץ, משום שתוכלו ליהנות מ12 שעות של אור יום, ועדיין יהיה לכם סיכוי טוב לראות את אורות זוהר הקוטב בלילה. בספטמבר ובמרץ יש גם טמפרטורות מתונות יותר מאשר באמצע החורף.

מקטע הטקסט שלהלן, אשר מודגש בצבע ורוד, הוא תרגום מכונה גולמי אשר עדיין נמצא בשלבי עבודה.

הזמן בין השעה 18:00 ל -1 בבוקר הוא התקופה האינטנסיבית ביותר ביום. ההסתברות הגבוהה ביותר בטווח זמן זה היא בין השעות 10 עד 23. עם זאת, זוהי קו מנחה, ובמהלך ליל הקוטב ניתן לצפות באורוריות כבר בשעה 16:00, וכל הלילה. התצוגות האינטנסיביות ביותר אורכות כ5-15 דקות כל אחת. בתקופות של פעילות חזקה, ניתן בדרך כלל לצפות להתלקחויות המתחילות בשעות הערב המוקדמות, שהן מגיעות לשיאה בסביבות השעה 22:00, ונמשכות עד שעות הבוקר המוקדמות.

אפילו עם לבוש טוב, מעטים הנוסעים שיכולים לסבול זמן רב בחוץ בלילה ארקטי והלילות בדרך כלל מתקררים משקיעה עד שמש שמש בבוקר מתחילה לחמם דברים. גם אם יש אורות בשעות הערב המוקדמות, אולי עדיף לצאת לדרך בשעה 21:00 בערך (שעון שמש, בדוק את אזור הזמן שלך); זה נותן לך סיכוי טוב לתפוס את תצוגת השיא מבלי לצאת זמן רב מדי או בשעות הקרות ביותר.

סערות שמש

בנוסף לשינויים קבועים פחות או יותר בתדירות האורורה, ישנם גם תצוגות יציבות פחות צפויות הנובעות מסערות שמש. חלק מאלה, במיוחד ליד פעילות מקסימלית של שמש, יכולים להוביל לאורות הצפון הנראים לעין דרומה במידה ניכרת, אם אתה נמצא באזור עם שמי לילה בהירים ושקופים. סערת השמש הגדולה ביותר שנרשמה התרחשה בשנת 1859; האורות היו בוהקים מספיק כדי לקרוא עיתון בבוסטון (42 ° צ ') ונראו היטב דרומית משם.

קטע ההתראות שלמטה יעזור לכם להישאר מעודכן בפעילות סולארית ולהתכונן לצפייה מסוימת כאשר אכן מתרחשת סערה סולארית.

שמיים בהירים

אחרון חביב, אל תשכחו את תחזית מזג האוויר - אורורה מתרחשת גבוה מאוד באטמוספירה, ואם יש עננים בדרך לא תראו כלום. בצפון סקנדינביה מזג האוויר טוב במיוחד לקראת סוף עונת הזוהר הצפוני (פברואר-מרץ), בהתחלה. מזג האוויר הוא ככל הנראה גורם ההצלחה החשוב ביותר באזורים מתחת לסגלגל האורות הצפוניים, בהם ישנם אורות צפון גלויים עד 80% מכל הלילות הצלולים.

הכנות

התראות

אם יש לך את המותרות להיות מסוגל לנסוע לטריטוריה הצופה באורורה בהתראה קצרה, אתה יכול לשפר את הסיכויים שלך לראות משהו על ידי מודעות ל"מזג האוויר בחלל ", הדברים שקורים מעבר לאטמוספירה של כדור הארץ כתוצאה מפעילות סולארית.

אתר טוב למידע על מזג אוויר בחלל מופעל על ידי המינהל הלאומי לאוקיינוסים ואווירה (ארצות הברית) (NOAA). מדידות על גבי הלוויין הסביבתי התפעולי המקיף את הקוטב NOAA משמשות לתכנון מפות של היקף המיקום הנוכחי ומיקומו של הסגלגל האורורלי סביב שני הקטבים. כלי שימושי נוסף הוא גרסת הבדיקה של NOAA למודל ה- OVATION שלהם. הוא מנבא את עוצמתו ומיקומו הגאוגרפי של הסגלגל האורורלי על בסיס תנאי רוח השמש הנוכחיים והשדה המגנטי הבין-כוכבי כמעט בזמן אמת. המפות מציגות גם את גבולות התצפית של האורוריות הנוכחיות. האתר המסחרי Space Weather מציג הרבה מאותו מידע בצורה מעוכלת ונגישה יותר.

אוניברסיטת אלסקה פיירבנקס מנהלת אתר התראות אורורה. עבור פינלנד, במכון המטאורולוגי הפיני יש תחזית פעילות ונתונים שוטפים אודות פעילות מגנטית. משרד ה- MET האיסלנדי מספק תחזית אורות לאיסלנד כולל חיזוי כיסוי ענן.

הפעילות ניבאת בעיקר מהקריאות של לווייני התצוגה המתקדמת של נאס"א (ACE) ומצפה האקלים החלל העמוק (DSCOVR), הנותנים אזהרה של שעה. פעילות רוח השמש מאופיינת בשלוש דמויות עיקריות: המרכיב הצפון-דרום של השדה המגנטי (Bz), המהירות והצפיפות. כאשר Bz הוא שלילי (דרומה), חלקיקי רוח השמש מסוגלים בצורה הטובה ביותר להיכנס לאטמוספירה ולהוליד אורוריות. במהירות גבוהה, פעילות אורוראלית עשויה להתרחש למרות Bz שלילי למדי. בסופות גיאומגנטיות Bz משתנה במהירות. הפעילות הגיאומגנטית הכוללת מאופיינת במדד K הפלנטרי (Kp), אליו ניתנים תחזיות. Kp של 5 ומעלה מתרחשת בסערות ובדרך כלל מאפשר צפייה באורורלים היטב מדרום לסגלגל בחלקים הצפוניים של אירופה וביבשת ארצות הברית

הערכות לטווח ארוך יותר יכולות להיעשות על ידי תצפית על השמש להתפרצויות. עם זאת, המודלים הפיזיים מפותחים בצורה גרועה, בין השאר מכיוון שרק שני לוויינים, ACE ו- DSCOVR, צופים ברוח השמש לפני שהיא פוגעת בכדור הארץ, והתחזיות די אמינות. ניתן לחזות את היום המשוער, אך האם ההתפרצות פוגעת בכדור הארץ בפנים ובדיוק מתי ובאיזה כוח נותר בלתי ידוע. "שידור עכשיו" על הקרקע נעשה על ידי מדידת תנודות השדה המגנטי, וישנן מצלמות רשת המופנות אל השמים כדי לראות ישירות את האורוריות. לווייני הקוטב והסביבה של נאס"א (POES) מודדים ישירות את מידת הסגלגל האורורלי, אך הלוויינים עוברים את הקוטב בערך 14 פעמים ביום וכך התמונה יכולה להיות בת כמה שעות.

אם מתפתחת סערת שמש גדולה שצפויה להיות סיכוי טוב להפיק אורות צפוניים (ודרומיים), הזמן שלך להגיב יימדד בשעות עד כמה ימים, ולא בדקות או שבועות. החלקיקים שיוצרים את האורורה נעים לאט הרבה יותר מאור, כך שניתן לצפות בסערה הרבה לפני שהחלקיקים שהיא מייצרת מגיעים לכדור הארץ, אך הפרש הזמן אינו עצום. התחזיות יכללו בדרך כלל אינדיקציה כלשהי עד כמה הקטבים המגנטיים צפויה להתרחב הפעילות. לצורך תכנון נסיעות, כדאי לתכנן בצורה שמרנית וללכת למקום קרוב יותר לקוטב מהמידה המקסימלית הצפויה של האורורה; הדברים לא תמיד מסתדרים כתחזית, והאורות עשויים להיות חלשים יחסית ו / או מוגבלים לאופק הצפוני אם אתה 'נמצאים בקצה הדרומי של הפעילות, או שמגבלה עשויה ליצור קשיים בצפייה בגלל זיהום אור.

ביגוד

מכיוון שבדרך כלל אורוריות נראות בלילה בחודשים הקרים יותר של השנה, הצופים נוטים לבלות שעות ארוכות בחושך קר. חיוני להתלבש בצורה מספקת כדי למזער את הצד הלא נעים בחוויה האורוראלית, וכמעט בלתי אפשרי להתלבש חום מדי.

בכל אזור שמקבל חורפים קשים, בגדי חורף יהיו זמינים באופן נרחב, אך חנויות מומחיות המספקות גולשים, מטפסי הרים או תרמילאים במדבר מציעות בדרך כלל את הבחירה הטובה ביותר. דרומה יותר, ייתכן שמומחים אלה הם המקומות היחידים עם ציוד חורף.

במקומות צפוניים מרוחקים שבהם יש לשלוח מזון, דלק וציוד, המחירים על הכל פחות או יותר יכולים להיות גבוהים מאוד. בערים הגדולות בצפון נוטים להיות מחירים טובים יותר מאשר באזורים מבודדים יותר, אך עדיין גבוהים יותר מאשר באזורים מדרום יותר. רוב המטיילים צריכים לקנות הרבה מהציוד שלהם לפני שהם יוצאים לדרך; זה נותן יותר זמן לקניות, חוסך כסף ונמנע מלהגיע בבגדי קיץ כשבחוץ קר מאוד.

יש מטיילים שמתכננים עצירה נוספת לקניות; לדוגמה, ללכת ממיאמי (שם סביר שיהיה קשה למצוא ציוד חורף טוב) כדי לראות את האורות בצ'רצ'יל (שם הם עשויים להיות יקרים ומבחר מוגבל), אפשר לעצור בשיקגו, טורונטו או וויניפג כדי להתלבש .

למידע ספציפי על בגדי חורף, ראה מזג אוויר קר. זכור כי תצטרך להשתמש באצבעותיך, כך ששילוב של כפפות וכפפות יכול להיות שימושי.

צילום

צילום טוב של אורות הצפון הוא קשה מאוד, מכיוון שהם נעים במהירות, לעיתים קרובות חלשים ועל רקע כהה לגמרי, שכולם מציפים מצלמות הצבעה וצילום של הצרכן. כמעט כל מצלמת עדשה מתחלפת יכולה להתמודד עם העבודה, בהתחשב בעדשה הנכונה, אך "עדשת הערכה" האופיינית הנמכרת איתם כמעט בוודאות לא תהיה מהירה מספיק ואולי גם לא תהיה רחבה מספיק.

לרוב נדרשים חשיפות ארוכות כדי ללכוד אורות קלושים. הנה מה שאתה צריך בשביל סיכוי ספורטיבי:

• מצלמה התומכת בחשיפה ידנית (5 עד 40 שניות)
• עדשה מהירה (צמצם f / 2.8 או יותר טוב). בדרך כלל, עדשה רחבת זווית משמשת לקבל שטח גדול של שמיים.
• סרט מהיר (800 ASA ומעלה), או הגדרת ISO שווה ערך במצלמה דיגיטלית
• חצובה להחזיק בחשיפה ארוכה
• שחרור כבלים או טיימר עצמי להפעלת יריות מבלי לערבב את המצלמה
• אפילו יותר טוב, עבור כמה מצלמות ניתן להשיג שלט רחוק . יש מצלמות שיכולות להשתמש בחיבור אלחוטי לסמארטפון כשלט רחוק, אך מעטים הסמארטפונים המיועדים לתנאים.
• מיקוד ידני . לא מומלץ רק למקד את העדשה לאינסוף, במקום זאת כדאי לעשות זאת באמצעות כיוון אל הירח או לכוכב בהיר (באופן אידאלי במצב התצוגה החיה ושימוש בזום המרבי).
• מספר סוללות רזרבי וכרטיסי זיכרון : רק קיומם יבטיח שלא יהיה צורך בהן. שמרו על החלפים.
• מה שאתה לא צריך זה את מסנן העדשות : זה יכול לגרום להפרעות, אז עדיף שתוריד אותו מהעדשה.
• עם צילום במצלמה דיגיטלית בפורמט RAW (או לפחות JPG + RAW) זה רעיון טוב: אם משהו משתבש בשטח, יש יותר מקום לתיקונים בעיבוד שלאחר מכן.

הימנע מנשימה על העדשה, הצופה או התצוגה כדי למנוע להקפיא אותם. מקור אור כמו פנס או פנס יכול להיות שימושי בעת הגדרת המצלמה והחצובה, וסמארטפון שימושי להתראות ותחזיות. עם זאת, עליכם להתאים את עיניכם לחושך, לכן מומלץ להגביל את השימוש בהם ולהגדיר את תצוגות ה- LCD של הטלפון והמצלמה למינימום בהירות.

המיקום האידאלי ללא זיהום אור, מציע מעט מחסה מפני רוח, והוא נגיש בקלות. בלילה ארקטי קר, אתה בהחלט רוצה להימנע מסחיבת מצלמה וחצובה למרחק רב או מעמידה בתנאים סוערים ומחכה לזריקה הנכונה. יתר על כן, רוח נוטה לרעוד את המצלמה, וזו בעיה בחשיפות ארוכות. חצובה גדולה וחסונה יותר מסייעת בכך, אבל אפילו יותר גרוע להסתובב. במידת האפשר, ערוך סקאוט ביום כדי שתוכל ללכת ישר למיקום טוב בלילה. לא תמיד ניתן למצוא מיקום נהדר, אך אפילו סביר יכול לתת תמונות טובות יותר עם פחות אי נוחות.

כמו כן, נסו להשיג משהו מעניין בחזית; התמונה נורווגי מתחת הנה דוגמה טובה. זריקה של רק השמיים וקצת שלג יכולה להיות קצת משעממת גם אם האורות טובים.

ניתן להשתמש בזום (אורך מוקד משתנה) או בעדשה ראשונית (אורך מוקד יחיד); לכל סוג יתרונות. עדשות זום הן גמישות יותר; אתה יכול להתאים במהירות לגדלים שונים של תצוגת אור. ראשוניים בדרך כלל מהירים משמעותית מזום, קלים וקומפקטיים יותר; במקרים רבים הם גם נותנים תמונה חדה יותר מאשר עדשת זום המוגדרת באותו אורך מוקד.

עדשות רחבות זווית קיצוניות נותנות עיוות מסוים, אפילו מפיקות תמונות "עין דג" בגודל 10 מ"מ ומטה. התמונה מימין צולמה עם עדשת 16 מ"מ; האופק נראה מעוקל והעצים בחזית נראים מעט אנכיים, אך ישנם צופים שלא יבחינו בעיוות זה ומעטים ימצאו אותו מטריד. תמונת סקנדינביה מעלהשתמש בעדשה רחבה עוד יותר ויש לו יותר עיוותים. עדשה מעט ארוכה יותר, אולי 24 מ"מ, תפחית את העיוות אך תכסה פחות את השמים. כאן יש לעדשות זום יתרון משמעותי על פני פריימים ראשוניים; עם, למשל, זום של 16–35 מ"מ, תוכלו להתאים כל צילום כדי לקבל את הפיזור הטוב ביותר בין עיוות לכיסוי. בתנאים אחרים, אתה יכול לשאת מספר ראשונים ולהתאים באמצעות החלפת עדשות, אך זה לא נוח להפליא בשטח בלילה הארקטי.

עדשה מהירה יותר או הגדרת מצלמת ISO גבוהה יכולים להפחית את זמן החשיפה, וזה טוב. התמונה מימין השתמשה בעדשת F2.8 ובחשיפה של 25 שניות. עם F4, זה יצטרך 50 שניות, או אולי מעבר לגבול העליון לצילום מעשי. עדשת F1.4 תקצר את הזמן לכשש שניות. סביר להניח שזה ייתן תמונה חדה יותר מכיוון שהאורות נעים פחות במהלך החשיפה, וזה מאפשר קצת יותר שליטה על הצילום; אם אתה מכה בשחרור הצמצם כאשר השמיים נראים מעניינים במיוחד, סביר יותר להישאר כך למשך כמה שניות מאשר לאורך זמן ארוך יותר. כאן יש לעדשות ראשוניות יתרון; לעיתים קרובות הם מהירים למדי מהזום.

שלב עדשה מהירה עם מצלמה המאפשרת הגדרות ISO גבוהות ותוכל להוריד את זמן החשיפה מתחת לשנייה, אך לא בטוח שהדבר ייתן תמונה טובה יותר. הגדרות ISO גבוהות נותנות יותר רעש בתמונה ואתה עלול לאבד יותר מזה מאשר להרוויח מהזמן הקצר יותר.

עדשות רחבות מהירות יקרות. בבדיקת עדשות Canon מלאות מסגרת באתר של ספק אמריקאי באמצע שנת 2013, העדשות הזולות ביותר שעשויות להתאים לצילום האורות הן F2.8 בגודל 40 מ"מ במחיר של כ -150 דולר או 35 / 2.0 בסביבות 300 דולר; אלה אינם רחבים מספיק כדי להיות אידאליים, אך הם יהיו שמישים וכל דבר טוב יותר יקר יותר. אפשרויות אופייניות יותר - למישהו עם אוסף עדשות נחמד ביד או תקציב טוב לבניית אחת - יהיו 20 או 24 מ"מ F2.8, 28 / 1.8, או זום ה- F4 17–40, בטווח המחירים של 450 עד 750 דולר. הבחירה האידאלית עשויה להיות זום 24 / 1.4 פריים או זום F2.8 בגודל 16–35, אך אלו מוצרים מתקדמים בעיקר לצלמים מקצועיים; או שהם בסביבות 1500 דולר. F2.8 רחב במיוחד 14 מ"מ הוא בחירה טובה מאוד, ולמרות שאלה עם מיקוד אוטומטי עולים מעל 2000 דולר, כמה גרסאות מיקוד ידניות זמינות במחיר נמוך משמעותית. למותגים אחרים יש קבוצה שונה של מוצרים ומחירים, אך הדפוס הכללי דומה. חברות שאינן יצרני המצלמות מציעות גם עדשות, אך שוב הדפוס דומה.

ראה צילומי נסיעות לדיון כללי יותר.

מקומות

הזוהר הצפוני נוצר בדרך כלל כ- 100 ק"מ מעל פני האדמה. משמעות הדבר היא שהתפרצות נראית על שטחי אדמה גדולים. באופן עקרוני, כל האזורים מתחת לסגלגל האורות הצפוניים הם נקודות תצפית טובות. עם זאת, מרבית האזורים הללו מרוחקים ונגישים, וסובלים מתנאי אקלים קשים.

בבחירת אתר תצפית:

• אם אתה משתמש ברכב, החנה אותו בקרבת מקום כדי לקבל אפשרות להתחמם בפנים. תנור חימום לרכב טיפוסי אינו יכול למעשה לחמם רכב מתכת גדול כאשר הוא נמצא מתחת לאפס בחוץ, אך עדיף מכלום ומכונית אכן מספקת מחסה מפני רוח. במזג אוויר קר ממש, השאר את המנוע פועל גם כשאתה רחוק מהמכונית, מכיוון שהוא עלול לא להפעיל מחדש אם תכבה אותו.
• במקום מכונית ייתכן ותהיה לך גישה לקוטג ', לבקתת השממה, לאוהל עם אח או למקלט דומה כלשהו, ​​אשר ניתן להחמם בנוחות בכל תנאי. אלה מציעים גם אפשרות לנוח ולישון בסמוך למיקום הצפייה, תוך הימנעות מנסיעה ארוכה לפני ואחרי (ואתה חופשי לבחור מיקום רחוק מכבישים).
• הימנע ממיקומים עם זיהום אור; במקום זאת נסע רחוק יותר מאזורים מיושבים. באזורים צפופים יותר (לרוב בקו רוחב נמוך יותר) טוב שיהיה לפחות נוף צפוני נקי מזיהום אור.
• הימנע מצלע גבעה תלולה או מכשולים מרכזיים אחרים בצפון.

שקול להביא אוהל או סתם שואב רוח נייד כדי לספק מעט מחסה מפני הרוח. כמו כן צלוחיות ואקום למשקאות חמים.

צפייה או צילום האורות היא פעילות שבה שכירת מדריך מקומי או תשלום עבור סיור לעיתים קרובות כדאיות. הידע המקומי של המדריך יכול לעזור בכמה תחומים: התמודדות עם מזג האוויר, מציאת אתרים טובים, בחירת מסלולים טובים והימנעות ממפגשים קרובים עם חיות בר מסוכנות כמו דובי קוטב או שוורים. כמו כן, במדריך או בחברת טיולים יהיו רכבים וציוד אחר המתאים לתנאים. באזורים מרוחקים ייתכן שלא ניתן יהיה לשכור רכב או להביא רכב משלך, וגם אם זה אפשרי, לא מומלץ אלא אם כן הרכב והנהג מוכנים היטב לנהיגה בחורף.. חלק מהסיורים מציעים אפשרויות תחבורה יוצאות דופן כגון אופנועי שלג או מזחלות שנמשכות על ידי כלבים, איילים או סוסים; מעטים התיירים שהיו יכולים להסיע אותם בבטחה, ואף בעלים של בעלי חיים יקרים ככל הנראה לאפשר למבקר לטפל בהם ללא פיקוח.

מיקומים שונים מספקים תשתית כלשהי, כמו סיורים, נקודות תצפית וכו '. להלן רשימות של כמה מרכזיות, בסדר מערבי למזרח:

אמריקה הצפונית

• פיירבנקס, אלסקה: מפורסמת בזכות צפייה באורורה, עם סיורים ואתרים רבים שפונים לצופי אורורה.
• Yellowknife, בשטחים הצפון מערביים של קנדה, גם עם סיורים רבים
• צ'רצ'יל, במפרץ ההדסון במניטובה, הוא ממש טיפה במרכז חגורת האורור, ומציע אפשרות לראות (הרבה) דובי קוטב באותו טיול.
• הפארק הלאומי אי רויאל, מישיגן עילית, הוא פארק שלא ניתן לעקוב אחריו ללא סיורים ומעט מתקנים, רק אפשרות למבקרים לראות את האורות בעצמם במקום ללא זיהום אור.

האיים בחלקו הצפוני של האוקיינוס ​​האטלנטי

• קנגרלוסואק, גרינלנד: סיכוי גבוה מאוד לראות את האורות מנובמבר עד מרץ. אם רצוי לרכוב על רכיכות של רכיבה על אופניים ושלג, מומלץ באמצע סוף החורף.
• Mývatn, איסלנד: מציע את החוויה הייחודית של תצפית על אורוריות בזמן השרייה באמבט גיאותרמי טבעי. הבירה רייקיאוויק משמשת בסיס לסיורים רבים.
• ברנריי, הכלות החיצוניות: האי הסקוטי הנידח הזה מציע תנאים מתאימים לתצפית על אורות הצפון בגלל זיהום אור נמוך.

אירופה

• אביסקו, צפון שוודיה. מקום פופולרי בו ניתן לצפות באורות הצפוניים מתחנת אורורה סקיי בראש ההר נווליה.
• טרומסו, צפון נורווגיה, היא מקום נגיש בקלות עם מזג אוויר מתון וטיולים רבים. עם זאת מיקום החוף הופך אותו לרגיש לתנאי מעונן. סקיבוטן הסמוך נהנה מאקלים מייבש (יבש מאוד עבור נורווגיה), ובכך מספק סיכויים טובים יותר.
• אלטה, גם היא בנורווגיה אך רחוק יותר מצפון-מזרח וידועה בפיתוחי סלע פרה-היסטוריים, משווקת גם כמקום צפייה באורות הצפון.
• Jukkasjärvi, צפון שוודיה, הוא האתר של מלון הקרח המקורי, עם תשתית צפייה מצוינת.
• Kilpisjärvi, אינארי ו Utsjoki ב פינית לפלנד לכולם יש די האוויר יבש וזיהום אור קטן. באתרי הסקי סאריסלקה באינרי ולוי בקיטילה יש מקומות לינה בזיגוגי זכוכית שתוכננו במיוחד להנאה מאורות הצפון.
• חצי האי קולה במחוז מורמנסק הוא מקום הצפייה הפופולרי ביותר ברוסיה.

הסבירות לראות אורוריות יורדת במהירות כאשר הולכים דרומה. בשנת הלסינקי, Aurorae להתרחש בערך פעם בחודש, ובדרך כלל הם רעולי פנים על ידי זיהום או עננים אור. אורורה שנראית רחוק יותר מחוץ לחגורות האורורליות עשויה להיות הרבה פחות חיה, עם פחות צבעים.

ספינות שייט

דרך מפנקת לראות את האורות היא לקחת ספינת תענוגות לאורך חופי נורווגיה או אלסקה, או לכיוון אנטארקטיקה לכיוון האורות הדרומיים, בעונה המתאימה. הפלגות נוטות להיות יקרות, אך העלויות עשויות להיות סבירות בהחלט לעומת טיסה לאתר טוב ביבשה ותשלום עבור לינה וסיורים שם. הצפייה באורות פשוט על ידי טיול על הסיפון אחרי ארוחת הערב היא הרבה יותר נוחה מאשר להסיע לאנשהו לעמוד בשלג, והסיכוי למפגשים עם חיות בר מסוכנות הוא נמוך יותר.

יכולות להיות בעיות עם זה; לא כל קווי השייט פועלים בחורף וקשה מאוד לצלם תמונות טובות מאונייה נעה כאשר הנושא דורש חשיפות ארוכות, כפי שבדרך כלל האורות עושים. אם השייט אינו מיועד במיוחד לצפייה באורורה, רוב הסיכויים שזיהום האור מהספינה עצמה הוא נושא.

בטיסה

מטיילים רבים בקווי הרוחב הצפוניים מוצאים עצמם מטופלים במבט אווירי של האורות. זה כנראה לא מציאותי לתכנן לראות אותם בזמן שאתה נמצא במטוס, אבל אם אתה מוצא את עצמך לוקח טיסות תכופות בקווי הרוחב העליונים, שקול לבחור מושב חלון בצד הצפוני של המטוס. אם ההופעה מספיק טובה, הקפטן בדרך כלל יודיע.

אם חשבתם שייט בים יקר, סביר להניח שלא תהיו מעוניינים לעלות לחלל, אך טיסה במסלול סביב 35 מיליון דולר לאדם היא דרך בטוחה למדי לראות את האורות, הצפוניים והדרומיים, עם אפס אור הפרעה, ונוף מפואר למדי!

יש טיסת יום טיול היוצאת וחוזרת לסידני לראות את הזוהר הדרומי. מכיוון שהוא אינו חוצה גבולות כלשהם, הוא אינו מוגבל עקב COVID-19 אך נדרשים אמצעי זהירות .

הזוהר הדרומי

אורוריות מתרחשות בסגלגל על ​​הקוטב המגנטי הדרומי בדיוק כפי שקורה לגבי הצפון, והקוטב המגנטי הדרומי מתקזז באופן דומה מהקוטב הדרומי הגאוגרפי. תצפיתני הזוהר הדרומי או אורורה אוסטרלי נהנים מהתאונה המשמחת שקיזוזו של הקוטב המגנטי הדרומי הוא בדרך כלל לכיוון אוסטרליה, אם כי הקוטב עצמו עדיין נמצא באנטארקטיקה כמו הגאוגרפי. החלקים הדרומיים של אוסטרליה וניו זילנד מקבלים יותר מחלקם באורות ביחס לקו הרוחב שלהם.

בפרט, טסמניה ואת האי הדרומי של ניו זילנד הם המקומות שבהם אורות ניתן לראות מספר פעמים בשנה. אם התנאים מתאימים, הובארט ו Invercargill להציע את הסיכוי הטוב ביותר במקומות נגישים במהירות מתוך אוסטרליה וניו זילנד. אף על פי שכריסטצ'רץ ' יש קו רוחב גאוגרפי מדרום להובארט, "קו הרוחב הגיאומגנטי" שלה נמצא צפונה יותר, ואורורה אין יותר סביר מדרום ויקטוריה. בדוק את מזג האוויר בחלל בזמן שאתה נוסע.

עם זאת, כל המיקומים האלה עדיין מחוץ לחגורת האורורלית, והם רחוקים מספיק כדי שנסיעה לשם כדי לראות את האורות יש סיכוי משמעותי להיכשל. אם אתה רוצה להגיע ממש מתחת לאורות, תהיה לך נסיעה קשה קדימה. בגלל ההטיה לכיוון חצי הכדור המזרחי, לא סביר לצפות לצפייה כלשהי מפטגוניה, וזה לא כל כך סביר שתראה אותם אפילו מחצי האי אנטארקטיקה. הטיול האופטימלי יהיה לים רוס של אנטארקטיקה דרך האי מקווארי (אוסטרליה) או לאיים הסובנטארקטיים של ניו זילנד. הצפייה הטובה ביותר תהיה מהסירה עצמה. האי הקרוב ביותר לחגורת האורורלים שיש בה מגוון טוב של מקומות לינה לתייריםהאי סטיוארט .

כל השיקולים לגבי מקסום הסיכויים שלך לראות את הזוהר הצפוני חלים באותה מידה על ראיית הזוהר הדרומי, אלא שיש לקחת בחשבון את עונות חצי הכדור הדרומי בכל הקשור למקסום שעות החושך.

ראו גם

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך אנציקלופדי בוויקיפדיה: זוהר הקוטב
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צפייה בזוהר הקוטב